<h1>רבינו יהונתן מלוניל על בבא בתרא</h1>
<h2>דף טו.</h2>
שמונה פסוקים שבתורה, בסוף החומש שהם מוימת משה עד לעיני כל ישראל. יחיד קורא אותן, ואין להפסיק בהן שיקראום שנים לפי שהם ענין אחד בסיפור כבוד משה.
<h2>דף צו.</h2>
הבודק את החבית וכו', משמע דסבירא ליה להאי ברייתא דחומץ ויין שני מינים הם, ואם הפריש מאחד מהם על חברו לא יצאו, ואכתי טבל הוא, דאי הוי מין אחד אע"ג דאסיר למיפרש מן הרעה על היפה תרומתו הוי תרומה בדיעבד. והילכתא כר' יוחנן, דחמרא הוא ומברך עליו בפ"ה.
<h2>דף צז.</h2>
ושמרים דרמא בהו מיא, בין על שמרים של יין בין על חרצנים של ענבים, קיוהא בעלמא הוא, והא דאמרינן בגמרא דאלו עוברין [פסחים מ"ב ע"ב] הא בדחמרא הא בדחרצני, דמשמע התם דבחמרא חמרא מיקרי, ההוא תירוצא אליבא דר' יהודה הוא [דסבירא] ליה שאע"פ שלא מצא אלא כדי מדתו חייב במעשר, מפני שיש בהם טעם יין, אבל רבנן פליגי עליה דפטרי עד שימצא משלש מדות ד' מדות.
<h2>דף צז:</h2>
ואע"ג דעבריה במסננת, דליכא ביה סכנת נחש. מסננת כמו משמרת של יין, ובלע קולדור וארס נחש הוא נמי, ואינו עובר בין הנקבים.
